האביר ואהובתו/אלון בלכר ויואל ואן דר באום
היו היה אביר אמיץ,
עניו, אוהב ונאמן
לממלכתו
ביום אחד אפל וסוער,
האביר הנאמן יצא
למלחמה,
להגן על ממלכתו.
עם רדת החשכה
שב האביר עצוב ומדוכא
לביתו,
הדבר שכה השתוקק לו
זה מראה אהובתו,
אך להפתעתו,
הוא לא היה רצוי עוד
בממלכתו בשל הפסדו.
האביר היה עצוב
ומדוכא,
הוא רק רצה לזכות
במראה אהובתו
אך הוא לא יוכל לזכות
בכך שוב.
האביר הלך לדרכו
המרה,
בדרך פגש אישה מוזרה,
שאלה האישה את האביר,
"אביר,אביר מדוע
הינך כה עצוב ומדוכא"?
"עצוב אני, כי לא
אזכה לראות שוב את אהובתי".
"אביר, אביר ,אתה
כה צעיר, עוד תפגוש נשים רבות בדרך".
ענה לה האביר עם
דמעות בגרונו,
"לעולם לא תהיה
מישהי כמותה".
בשעות הדמדומים,
הפכו הגלים בים לסוערים,
החוף נהפך מהומה אדם לאפל
ודומם,
האביר הלך לאיטו לעבר
הצוק,
קפץ ונעלם אל תוך הים
הסוער.
ניתוח הבלדה:
מבנה:
בבלדה 5 בתים בכול
הבתים חוץ מה-3 וה-4 יש 5 שורות.
בבית ה3 יש 3שורות
ובבית ה4 יש 8 שורות.
סיום טרגי:
האביר גורש ממלכתו
הוא לא יכל לראות את אהובתו יותר ובסופו של דבר הוא נעלם אל תוך הים(מת).
דו-שיח:
בבית הרביעי בין האישה
המוזרה לאביר.
חזרות:
"עצוב
ומדוכא"
"מראה אהובתו"
קונווציה:
"אהבה"-חיובי.
"אפל ודומם"-שלילי.
"סוער"-
שלילי.
"נאמן"-חיובי.
"אמיץ"-חיובי.
אווירה דרמטית:
